איזו מן אמא אני? וואו שאלה מעולה….
יש רגעים שאני אמא מוש, ויש רגעים שאני גורילה, יש רגעים שאני בהתלהבות מלימוד נושא חדש, ויש רגעים שבהם אני תוהה מי נתן לי רישיון להיות אמא והיכן יש "נהיגה מונעת להורים באזור?", יש רגעים שאני מכילה ובנתינה אינסופית ורגעים שאני מרגישה שאין לי מאיפה לתת, ואני זקוקה לרגע לעצמי, כזה שהוא רק שלי… יש ישנם רגעים שבהם אני מרגישה הכי בשליטה (על עצמי כמובן), רגועה, ויודעת בדיוק מה לומר, אפילו לנוכח טנטרומים של ילדים (שלי 🙂 – מצליחה לשמור על קור רוח, לתת חיבוק, סעד. תמיכה, הכוונה. 
ולעומת זאת, ישנם רגעים שאני מאבדת פוקוס – המילים יוצאות מבולבלות, והרבה יותר מידיי מילים והסברים… שרק מכסים על העובדה שגם לי לא ברור מה המסר שאני רוצה להעביר לילדי שלי… אני שומעת את ההסברים של עצמי אליו – ותוהה לעצמי – "ואווו גם אני לא יודעת מה אני אומרת? מה הוא אמור להבין מהנאום הזה? גברת, איפה הפואנטה? תביאי לי את זה ב- 3 נקודות ברורות… שאזכור לפעם הבאה"…
יש רגעים של יצירתיות מתפרצת, אלה רגעים של צחוק והנאה, רגעים של שלמות עצמית, של תחושת עילוי.  

אז איזו מן אמא אני?? אולי "פשוט אמא" – כזו שחווה את כל הרגעים – הטובים, המאתגרים לפעמים אפילו רגעים רעים, המצחיקים, העצובים, המתסכלים, המאכזבים, העייפים, המבורכים והמשועשעים…