מי אני? ולמה מילה טובה?
היי אני רננה, אמא ל- 5 ילדים. בגילאי 5-15 שנים (טפו חמסה).
4 בנים ובת אחת… כן, היא האחרונה, או כמו שבסביבתי אומרים "הצלחת בסוף"…
אוהבת מילים ומשוגעת על משפטים למיניהם… התחלתי לפני הרבה מאוד שנים לאסוף משפטים שאהבתי, ולהכניס אותם לסנדווצ'ים של הילדים לבית הספר – בוררת את המשפט שאולי יתאים לאותו הילד באותו היום… למה? סתם כך, שיידע שאני חושבת עליו, משהו לחזק אותו במהלך היום, משהו שאולי יצחיק אותו…
המשפטים צמחו גם לעובדות מעניינות, לבדיחות קטנות ומצחיקות, ואז נוספו גם חידות למיניהן…
באיזשהו שלב, נתקלתי בקרול דוואק, הרצאה מרתקת על דפוסי חשיבה – מתפתחים וקבועים… ולפתקים הקטנים נכנס עולם חדש של העצמה המבוססים על תפיסת העולם של קרול בספרה "כוחה של נחישות".
כל כך רציתי להפוך את הפתקים האלו למשהו, מילה טובה, שכל אמא יכולה לשים בסנדוויץ' – ולהעלות לילד או לילדה שלה חיוך במהלך היום, להרגיש שהיא הקדישה רגע של מחשבה בבחירת הפתק המתאים בתוך הטירוף של תפעול היומיום. (בשם הפוליטיקלי קורקט – כמובן שזה תופס גם על אבות…)
להרגיש שהקדשתי רגע של מחשבה בבחירת הפתק המתאים,
בתוך הטירוף של תפעול היומיום#מילהטובה
"אבל – אני לא מעצבת!" חשבתי לעצמי….
ואז נפל לי האסימון (אני מהדור הישן) שעל זה בדיוק דיברה קרול דוואק – שאולי "אני לא מעצבת" זה דפוס מחשבה מקובע…. ואולי אם אנסה – לא אהיה מצויינת – אבל אני בהחלט יכולה ללמוד…
וואוו, כמה ניסיונות עשיתי…. מלללללא!!! עיצובים וניסיונות בלי סוף, ואח"כ פיילוט שנתתי לנסייניות, קבלת פידבקים – מה היה נחמד להן, מה היה כייף לילדים ולילדות לקבל, מה הן חושבות שצריך להיות הקונספט – קלפים, מדבקות ואולי פנקס??
הרעיון של פנקס הדליק אותי, כי אני משוגעת על פנקסים. כשאני מגיעה לחנות של מוצרי כתיבה – אני תמיד יוצאת עם איזה פנקס או מחברת – ללא קשר לצורך…
ושוב – מסכת שלמה של ניסיונות וכישלונות בדרך להוצאת הפנקס – מה זה "בלידים" איך שמים אותם? כמה מ"מ? מה הרזולוציה? איך הופכים ל- PDF בגודל ההדפסה הרצוי? ומהו בעצם גודל ההדפסה הרצוי, שיהיה נוח? הלוך חזור הסברים מבית הדפוס, ביקור בבית דפוס… שיעור שלם בזמן הקורונה…
זאת הפכה להיות התרפיה שלי… להכין את העמודים שירכיבו את הפנקסים…
בעלי שיחייה, בנה לי מערכת אינטרנטית שאני יכולה לשמור שם את המשפטים, לסווג אותם, לקטלג לפי גילאים, קטגוריות, סדרות פנקסים, ועוד.
אחרי שסיימתי את הפנקס הראשון "מתבגרים צעירים" – ניגש אליי הבן הקטן שלי, שעלה בשנת הקורונה לכיתה א' ואמר לי "אבל אמא, אני לא יודע לקרוא בלי ניקוד…"
אז התחלתי לסווג סדרה חדשה – לבחור משפטים, לנקד אותם, ולהכין פנקס נוסף שיאפשר לנו לתת גם לו פתקים בבוקר, כאלה שהוא יוכל לנסות לקרוא אותם לבד… וכך נולדה הסדרה של "צעירים מנוקד"
ואז שוב אותגרתי, הפעם מהצד השני – הגדול שלי שעלה ל-ח' אמר לי "אבל אמא, תעשי אחד עם יותר חידות ושאלות כאלה מגניבות, שכייף לנחש מה התשובה…" – וכך נולדה סדרה נוספת של "מתבגרים".
כבר אספתי עובדות ומשפטים שיספיקו לתת לילדים פתק שונה בכל יום בשנה, לפחות ל- 3 שלוש שנים….
רק צריכה את הזמן להכין עוד פנקסים….
מקווה ממש שתהנו מהם כפי שנהניתי להכין אותם.
שהילדים ייהנו לקבל את הפתקים ולהרגיש אהובים.
מקווה שזה ייתן לכן ולכם עוד רגע קטן של עצירה ומחשבה על הקטנים שלנו באמצע התפעול – ולהם את התחושה שהקדישו להם רגע נוסף של מחשבה אוהבת – בתוך סדר היום העמוס….
באהבה, רננה.