אני חייבת להודות שאני לא מחובבי הגינון, יותר נכון אני מאלה שיכולה להרוג גם קקטוס…
מעולם לא הצלחתי לשמר בחיים שום צמח ליותר מידיי זמן, וגם אני לא חולקת את האהבה של אמא שלי לגינה פורחת.
המוטו שלי הוא: אם אי אפשר אח"כ לאכול את זה, אל תשתול את זה, כך שאפשר להבין גם שהדחף והחדווה שלי לטיפול בגינה לא גדול במיוחד…
יחד עם זאת, מידיי פעם (בעיקר בט"ו בשבט) מגיעים הילדים עם עציץ מאיפשהו, וצריך לטפל בו (כי לא נעים), ואז אני נתקפת רגשות אשם וחוסר מסוגלות קלה כשהוא מוצא את מותו כשבוע בלבד אחרי שהגיע זקוף וירוק לביתנו הקט…
ואז נפל עץ הברוש, ונוצר שטח אדמה ריק, וכפי שסיפרתי בפוסט קודם, יצרנו מסגרת לפיסת האדמה בעזרת כסאות, שיצרנו מגזמים של העץ שנפל, וצבענו בצבעים ב"סגנון חופשי"… (ובתרגום חופשי – נתתי לילדים לעשות מה שבא להם עם זה).
ואז הגיע פסח – וכולנו בסגר בסדר (פסח), זוכרים?
ולכבוד החג קיבלנו סט של שתילי פרחים…. אוי לי…. כמובן שאחרי מספר ימים (למרות שמידיי פעם השקתי) הם התחילו להראות סימני מצוקה קשים. ואצלי – התחילו רגשות האשם. ואז עלה במוחי רעין משגע: יש לי פיסת אדמה – אקרא לאחד הילדים, ונשתול אותם יחד. וכך היה.
שתלנו, היה לנו נחמד, וזהו – עכשיו רק נותר לחכות שימותו. בהתאם לניסיון שלי עם צמחייה עד כה.
אבל, להפתעתי הרבה – הם החלו לפרוח, ואף להתפשט, ולגדול, והם היו ממש יפים…
פייר – התרגשתי! (וגם הייתי גאה בעצמי).
ואז נמשכה לה הקורונה, והיה צורך בעוד תעסוקה – ובעקבות הפרחים שפרחו – ביקש הבן שלי שנשתול בגינה גם חסה, גזר, עגבניה ומלפפון…
אז קנינו זרעים, שלפנו מהמחסן את אתי החפירה, קנינו אדמה לכיסוי הזרעים – הפשלנו שרוולים ויצאנו לדרך.
כמובן שניצלתי את ההזדמנות להכין גם שלטים כדי שנזכור מה שתלנו, איפה, והאם זה צמח…
לאחר תקופה קצרה (לא כל כך קצרה – כחודש) – התחלנו לראות תוצאות… וואוו – היתה התרגשות גדולה – והפעם – מצד כולנו, גם הילדים שמחו לנוכח תחילת הצמיחה…
ובהמשך כבר הבנו שכנראה האדמה רק חיכתה שהעץ יפנה את מקומו, והיא תוכל להצמיח דברים, כי כל מה ששתלנו, מצא מקום של כבוד באדמה, עלה ופרח באופן מרגש מאוד…
ואפילו לכבוד ההצלחה המסחררת – קיבלתי מתנה את "נום" גמד הגינה המשגע שישמור עליה 🙂
ל*חדי האבחנה שביניכם – גרסת הגינה ל- "זה סופו של כל בלון":
המלפפון: בשלב מסויים המלפפון השתלט על חצי מדרכה, מסתבר שזה הקטע שלו, הם הגיעו לגודל מפלצתי וגם היו לו מעט קוצים, הזמנו את הגן לבוא לראות, ולקטוף, ומיד אחרי זה – חיסלתי את הצמח כולו (עקרתי)….
עגבניות השרי: צמחו יפה, אבל העגבניות סרבו בתוקף להפוך לאדומות… רק התנפחו וצמחו וכבר לא היו כל כך "שרי"… אז בשלב מסוים קטפתי והחלטתי לנסות ולהחמיץ אותן (כפי שגיסי עושה – וזה אלוהי!). בואו רק נסכם – שכדאי שאני אשאיר את המומחיות הזו לגיסי.
החסה: מעולם לא ראתה אור… (מאוחר יותר אמרו לי "מה?? ברור, זו לא העונה")
הגזר: עלה וצמח ונראה ממש מרשים – לפחות בחלק שמעל לפני האדמה… אז החלטנו לעשות "משוך, משוך בגזר" ולקטוף… אוי האכזבה… הגזרים שיצאו היו תינוקות של ממש, ומצחיקים בגודלם.
* התמונה שלמעלה – המלפפון עוד שם, וגם עגבניות השרי, אבל רואים שהנענע התחילה להשתלט על אזור החסה והגזרים.
