והסגר מתארך, ויש חופש… עלאק חופש פסח.
בכל אופן, למרות שמזג האוויר היה הפכפכך, הם ביקשו לישון באוהל, אז "זרמנו" ופרסנו אותו בחוץ על הדשא.
הפעם יש בסיפור הרבה יותר טביעות אצבעות של "אבא" מאשר אמא, שכן חוץ מאשר להסכים להם לרעיון המהמם של שינה באוהל מחוץ לבית, ולסייע להם בהקמתו, כל האחריות עבור צוות הווי ובידור היה לחלוטין במחלקה של אבא.
הוא הגדיל לעשות ופתח גזייה במרפסת – הביא שיפודים ומרשמלו ועשה איתם "על האש" עד שהסוכר עלה להם לראש, סייע להם לארגן את פנים האוהל לנוחות מירבית, ודאג להיות קשוב לבקשות לאורך הערב ועד השעות הקטנות של הלילה…
אני, לעומת זאת, צללתי מיד ובשמחה (יש לציין) לקריאת ספר ואז הלכתי לישון בכייף ובשקט בבית, ובן זוגי שיחייה, דאג והחזיק מעמד עד אמצע הלילה, לוודא שכולם בסדר…
הַיְּצִירָתִיּוּת שֶׁלְּךָ הִיא מַתָּנָה!
לכולם שלום, זו היתה חוויה מדליקה ביותר עבורם, אף על פי שהם קמו רטובים מעט כיוון שהם שכחו לסגור את הריץ'-רץ' ולרוע מזלם התחיל לרדת מבול באמצע הלילה…
לשמיכות הפוך שלום, תודה 🙂 (לאחר כביסה וייבוש).
הרעיון המדליק הזה שימש אותנו לאורך הסגרים – כמעט בכל פעם שביקשו.
בפעמים שבאו אח"כ – הם כבר ידעו לבד לתפעל את פתיחת האוהל, אירגון המזרונים, הבאת ציוד והכי חשוב כיבוד!! 🙂